כביש 40 צפונה הרפתקאות שבדרך

כביש 40 צפונה הרפתקאות שבדרך

תוך כדי היום (יום חמישי, מהפוסט הקודם) אני מחפש מקום שאוכל להרגע בו ולהעביר את השבת בהר הנגב. יצרתי קשר עם מכרית מהעבר ושאלתי אם היא יודעת על מישהו שישמח לארח. היא ביקשה להפיץ בתפוצה של הקיבוץ ואני נענתי בחיוב. עשר דקות בלבד עברו עד שחזרה אליי עם מספר טלפון של המארחים. שחר ועמיחי מקיבוץ שדה בוקר. הם יצאו לסוף שבוע בצפון ושמחו לתת לצ’ולה ולי את החדר שלהם בקיבוץ. איזו הפתעה נעימה, איך זה משמח שסומכים עליך ושמחים לתת.

יום שישי. 28/12. עולה להר הנגב עם תחנות ביניים. קמתי לפני השמש ונסעתי להגשים חלום. זריחה בהר יואש. לפני שנה נסעתי על כביש 12 בטיול הכנה לטיול במכינה. גם אז יצאנו לפני השמש. אחת החניכות מצביעה מזרחה ומודיעה על זריחה יפה. בין רגע צעקות, התרגשות ברכב. חיפשנו את ההזדמנות הראשונה לעלות על ההר הכי קרוב ולהנות מהזריחה. היה זה הר יואש, ושמתי לעצמי לחזור אליו.

IMG_3006
אז הבוקר חזרתי. אכן, זריחה מטריפה.

משם לשדה הבולבוסים שעל יד מחנה סיירים. תחנה הבאה – שחרות. הפעם לא בשביל טיפול ברכב, אלא לשמוע אודות הישוב.

שעתיים וחצי ישבתי והקשבתי לסיפור של הישוב שחרות. היסטוריה ומנגנונים חברתיים בתוך הקהילה. לדעתי הישוב המבודד ביותר בארץ. בגדול סיפור על התיישבות בתמיכת המדינה. הסכמים בעל פה. אנשים שרוצים לחיות חיים בשקט ולהמנע מבירוקרטיה. ומדינה שמרסנת ומבטלת את מי שמפריע, אבל לא מרסנת את מי שלא מפריע. לא מפתיע. גם לא מפתיע שעכשיו למדינה אין הרבה ברירות אלא לאפשר חיים בשחרות. סיפור מרתק ועליו בהרחבה תשמעו בהזדמנות אחרת.

בולבוסים רישומים באהבת הארץ
שדה ענק של בולבוסים ענקיים. ענקיים.

 

השמים קודרים ורוחות עזות מנשבות. החורף מורגש גם כאן. עצרתי ברמת המישר כי השקיעה לא הותירה לי ברירה, ונסעתי לקיבוץ שדה בוקר. אכלתי בערב שישי אצל מירון ואילנה במדרשת בן גוריון. הוא מורה דרך נהדר (שמלווה אותי בדרכי) והיא מורה לספרות מיתולוגית בבית הספר הסביבתי במדרשה, ואירגנה במשך שנים את “ימי שירה במדבר“. שניהם וביתם מיכל היו חלק לא מבוטל מילדותי. גרתי כאן במדרשה, בתור ילדון קטן. מיכל הייתה אחותי בכל המובנים. היום גדלנו והתבגרנו אך האהבה נשארה. אבל כל אחד בדרכו שלו. היה גם אורי, מורה לאנגלית בתיכון שעלה בקיץ האחרון מהולנד. הוא נולד כאן ובצעירותו משפחתו היגרה להולנד. החלום שלו זה להקים בארץ פרוייקט אומנות רב משתתפים עם מסרים של דו-קיום. מורכב ועמוק, רעיון יפייפה. הוא מחפש שותפים למסע שלו. אני מקווה שזה יצליח לו, הוא נראה נחוש ומאמין בצדקת דרכו.

IMG_3154
השמש מתחילה לשקוע. מבט מרמת המישר דרומה. כביש 40 יפייפה. חורף.
IMG_3160
טוריים מדברי. אמצע המדבר. רמת המישר.

ביום שבת הגיעה נבחרת משפחתית למדרשה. אמא שלי (אורית), אחותי (רונה), בארי האחיין המתוק ודודי חבר קרוב של המשפחה. פתחנו בכוס קפה אצל אילנה ומירון והלכנו להנות מהשמש על שפת המצוק. התגעגעתי אליהם וכל כך התרגשתי להיות דוד שוב. אכלנו צהריים, אוכל אהוב של אמא והם הלכו לדרכם.

IMG-20181229-WA0044.jpg

באותו היום הספקתי גם לראות את מצד צין בשקיעה וחזרתי לכתוב לכם לקראת הערב.

 

תודה רבה שקראתם אין עליכם!
אשמח לשמוע את דעתכם דרך תגובה בסוף הפוסט. אם בא לכם לפרגן אתם/ן מוזמנים לעשות לייק וגם לשתף אותו בפלטפורמות השונות. אם נפתח לכם התיאבון לעוד תוכן איכותי תרדו עד לסוף הפוסט ושם מחכה לכם עוד חומר איכותי ומקורי במיוחד בשבילכם😎
נתראה בדרכים,רואי שגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים פופולרים

מה היא ספונטניות עבורך?

כל פעם שאני מסתכל על המילים האלו אני מתמלא בגעגועים לטיול הגדול שלי. הייתה לי חצי שנה שפשוט עשיתי מה שבא לי,

מים במדבר זה דבר מורכב

כמעט נתקענו בלי מים באמצע המדבר סתם, לא כזה דרמתי, אבל יש כאן סיפור עם מוסר השכל חשוב וכמה מחשבות על הובלת