021. מלקט תרבויות בארץ ישראל

021. מלקט תרבויות בארץ ישראל

באופן טבעי אני נמשך לסיפורי נדודים ומתעניין בהם, שכן בתקופה הזו אני מרגיש נווד במידת מה.

איך הם עושים את זה?

לשם מה?

אלה ועוד שאלות רבות הובילו אותי להסתקרן מסיפורם של הנבטים. עוד לפני שיצאתי לדרכי שמתי לי למטרה לחקור אודותיהם ולהיות בערים הנבטיות, להתעניין בדרך הבשמים בה נדדו וכו’.

חרבת לויה. תורמוסים. רישומים אהבת הארץ
נדודים בחבל לכיש

למה בכלל נוודים בונים ערים?

אז לאט לאט, נחשפתי לשכבות ההיסטוריה. בקצרה, השתלטות האימפריה הרומית על האיזור לא היטיבה עם העם הנבטי. האימפריה פעלה להפלת מונופול הדרכים של הנבטים ואלה נדרשו למצוא מקור פרנסה אחר.

מה היה מקור הפרנסה האחר? חקלאות מדברית. ואלה עבדו את האדמה בצורה פורצת דרך ומצויינת. שהרי הם מכירים את המדבר על בוריו: מאין המים מגיעים, כמה, מתי ומה ההשלכות.

טראסות רישומים באהבת הארץרישומים באהבת הארץ
טראסות בנות למעלה מ1500 שנים, ק”מ ספורים מעבדת. מורה דרך יקר סיפר לי שמקיפים את הערים הנבטיות 20 ק”מ של שטחים חקלאיים.

ואם אנסה כנווד לענות על השאלות ששאלתי קודם, אגיד שהזמן עושה הבדל. הנדודים אחרי חודשיים וחצי הרבה יותר פשוטים מאשר בהתחלה. קל יותר למצוא מקומות לינה, להעמיס את הרכב, למצוא מסלולים, להגיע למוקדי עניין ואולי בעיקר להיות יעיל. ואני מניח שכך גם הם השתכללו: תחילה פרצו את הדרך הטובה ביותר, הקימו תחנות דרכים (שחלקן הפכו לערים בחלוף הימים), שיפרו והשתפרו ממסע למסע.

שאלת המטרה מעניינת. שכן היא מערערת את המושג ‘נווד’ בתפיסתי. חשבתי שנוודים לא בהכרח מונעים משיקולים פרקטיים. מסתבר שגם המילון מגדיר שה’לשם מה’ הוא פרמטר מהותי בחיי הנוודים והוא, כמובן, השרדות. לא סתם עמי המדבר נדדו יותר לאורח ההסטוריה כי ההשרדות קשה יותר ומקורות המים נגמרים.

עין סהרונים. רישומים באהבת הארץ
עין סהרונים. מלון דרכים במכתש רמון

באופן כללי אני תוהה על איך תרבות מתעצבת נוכח אורח החיים הזה. במה האמינו? מה לגבי קהילתיות? שפה? מנהגים?
יפה לגלות שהתרבות הנבטית היא תרבות אקלקטית: לא היה שום דבר משלהם מלכתחילה, הם אספו מוטיבים תרבותיים ואמוניים מכל בני תרבות איתם סחרו או נפגשו. אדום, מצרים, בבל… ואפילו מהיהודים שישבו בממלכות ישראל, יהודה וחשמונאי בימי הממלכה הנבטית. שפתם הרישמית הייתה ארמית. מעניין.

 

אם נמשיך את ההשוואה (או הנסיון האופטימי) בין נדודי לנדודיהם, בעקבות הפסקה האחרונה אוכל לבשר כמה בר מזל אני. איזו זכות נפלה בחלקי.
אין פה בבלים וגם ארמית היא לא שפה רווחת בימים האלה, נדודי נמשכים חודשים אחדים ולא מאות שנים. בעיקר אני לא עסוק בהשרדות אלא בהכרות.
מה שכן, ברור לי איך מפגשים עם אנשים ששונים ממני מוסיפים לי מוטיבים תרבותיים,

משפיעים עלי,
על דרכי,
על דרך החשיבה.
כל אחד מוסיף עוד לבנה, הבנה.

ועל כן אני בר מזל.
תודה לנבטים

IMG_8113.JPG

 

ניסיתי לתמצט ולהנגיש מידע אודות הנבטים. לסקרנים המעוניינים- מוזמנים ללחוץ כאן.

ועוד מאמר מעניין שמצאתי בנושא התרבות הנבטית, לחצו כאן.

תודה רבה שקראתם אין עליכם!
אשמח לשמוע את דעתכם דרך תגובה בסוף הפוסט. אם בא לכם לפרגן אתם/ן מוזמנים לעשות לייק וגם לשתף אותו בפלטפורמות השונות. אם נפתח לכם התיאבון לעוד תוכן איכותי תרדו עד לסוף הפוסט ושם מחכה לכם עוד חומר איכותי ומקורי במיוחד בשבילכם😎
נתראה בדרכים,רואי שגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים פופולרים

מה היא ספונטניות עבורך?

כל פעם שאני מסתכל על המילים האלו אני מתמלא בגעגועים לטיול הגדול שלי. הייתה לי חצי שנה שפשוט עשיתי מה שבא לי,

מים במדבר זה דבר מורכב

כמעט נתקענו בלי מים באמצע המדבר סתם, לא כזה דרמתי, אבל יש כאן סיפור עם מוסר השכל חשוב וכמה מחשבות על הובלת