031. מסע רוחני בעיר הגדולה

031. מסע רוחני בעיר הגדולה

מאז שאני זוכר את עצמי דחיתי את תל אביב בהסברים רציונליים, לא ראיתי בה את כל הזוהר שמייחסים לה. הסברים כמו המולת אדם, הקצב, הניאון ותשלום החניה. כשהגעתי אליה זה היה באל כורחי וממש לא חסכתי מחבריי את הסלידה.
“אבל אתה לא יכול להסתובב בארץ במטרה להכיר אותה, מבלי לבקר בתל אביב”, אמרתי לעצמי, והחלטתי ללכת על זה. תחושות כמו חוסר חשק, סלידה, סקרנות וגם איזשהי מחוייבות לדרך שעטפו אותי באותם ימים. חיפשתי מישהו שיתן לי איזשהו קצה חוט להרפתקאות תל-אביביות מקומיות.

תל אביב רישומים באהבת הארץ נאון
העיר הגדולה. וולקאם

הדרכים הובילו אותי אל מיכל ששון-ביבי. היא נענתה לבקשותיי מזמינה אך חשדנית, קבענו בשוק הפשפשים, המקום האהוב עליה. אני התעכבתי כי חיפשתי חניה. התיישבנו בבית קפה והתחלתי לספר על עצמי, על חלומותי הגדולים והמוזרים לאישה שפחות או יותר בגילה של אימי. היא הקשיבה ברוב קשב, הגיבה ושאלה. כשהגיע תורה לספר, שלפתי מחברת ועט ורשמתי הכל.
בסוף השיחה היא הבטיחה לי שאתאהב בתל אביב. הייתי סקפטי אך בשביל ה’פוליטיקלי-קורקט’ אמרתי שאני סומך עליה.

פארק הירקון. תל אביב. רישומים באהבת הארץ
ואני מספר לכם על מערכת היחסים עם הכלבה שלי…

עברו החודשים ועמדנו על קשר. כשהגיע חודש מאי (כחמישה חודשים מאז צאתי לדרך) היא התעניינה מה איתי ומתי אגיע לעירה. הבעתי ספקות על תקופתי בתל אביב. הסברתי שהמדבר היה כל-כך טוב אלי, וגיליתי את הגליל. סיפרתי על מחשבות לסיים את המסע בטרם-עת משיקולים כלכליים.
היא ניסתה ללחוץ עוד קצת ואני שמרתי על חמת ספק, “נראה” אמרתי, וניתקנו.

התזכורת של מיכל הובילה אותי לחשוב על שורש ההתנגדות הזו. לא לקח לי הרבה זמן להפיל את האסימון: הדחיה העקרונית הזו היא בעצם פחד! פחד מרעש לא מוכר. מהסברים רציונליים, הדחיה קיבלה ביטויים רגשיים.
זה הרי כלכך הגיוני! פגשתי בדרכים המון אנשים שלא אוהבים את המדבר כי הוא מאיים, ויותר מזה- פגשתי אנשים שבכלל לא יוצאים לטייל כי הם לא יודעים איפה להתחיל או כי עצם המחשבה של להיות לבד בטבע היא מחשבה קצת מאיימת. הכל הגיוני כמובן, זה טבעי לפחד.

רישומים באהבת הארץ תל אביב
הסוס הדוהר

ההרהורים בנושא גררו אותי לשנות תוכניות ולפקוד את העיר הגדולה. עדכנתי את מיכל והיא מאד שמחה לשמוע. מעבר לזה בקושי תכננתי. אחרי חצי שנה בדרכים כבר למדתי לתת לרוח ולהזדמנויות נוספות לעצב את הרפתקאות היום.

הגעתי לתל אביב עם תיק קטן, מצלמה ואופניים נחוש לגלות את תל אביב. וכך היה. הסתובבתי ברחובות, בשדרות, בשווקים ובטיילת, יצאתי לברים וראיתי הופעות של מקומיים. ראיתי אנשים חיים. חומות הפחדים נעלמו ונותרתי עם הסקרנות. סקרנות לסיפורים בסמטאות, למבנים הגדולים, לאנשים שחיים אורח חיים שונה בתכלית מזה שאני מייעד לעצמי. במקרה הגעתי בתזמון מושלם וזכיתי להצטרף לשני סיורים בהדרכתה של מיכל.

צופים. תל אביב. ירקון. רישומים באהבת הארץ
שישי אחרצהריים. צופים בפארן הירקון

תל אביב קיבלה אותי הכי טוב שיכלתי לבקש. הטיול האורבני הוריד ממני מחסומים והוסיף רובד נוסף להרפתקאות שלי. נהנתי מההמון, מהרעש ומהקצב המהיר. נהנתי לראות את התרבות התל אביבית, זו שפעם כלכך התנגדתי לה, היום ריגשה אותי.

תל אביב. בוקר. רישומים באהבת הארץ
תל אביב מתעוררת. אחד מהסיורים של מיכל

אם אהיה מדויק, אומר שכל מה שקורה בתל אביב עדיין רחוק ממני. אני עכבר של כפר (כך מיכל כינתה אותי). הקצב הזה לא בשבילי. אבל מאד נהנתי לחוות אותו וללמוד ממנו על תרבות אחרת.

למיכל היקרה שהבטיחה שאתאהב בתל אביב, אני מבקש להודות ולהמליץ על מורת דרך מהוללת (יש גם פייסבוק). אכן התאהבתי. תודה על הליווי, העצות וההדרכות.
ולכל שאר השותפים, טוב שאתם כאן.

שבת שלום

מיכל ששון ביבי. רישומים באהבת הארץ
מיכל ששון- ביבי
תודה רבה שקראתם אין עליכם!
אשמח לשמוע את דעתכם דרך תגובה בסוף הפוסט. אם בא לכם לפרגן אתם/ן מוזמנים לעשות לייק וגם לשתף אותו בפלטפורמות השונות. אם נפתח לכם התיאבון לעוד תוכן איכותי תרדו עד לסוף הפוסט ושם מחכה לכם עוד חומר איכותי ומקורי במיוחד בשבילכם😎
נתראה בדרכים,רואי שגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים פופולרים

מה היא ספונטניות עבורך?

כל פעם שאני מסתכל על המילים האלו אני מתמלא בגעגועים לטיול הגדול שלי. הייתה לי חצי שנה שפשוט עשיתי מה שבא לי,

מים במדבר זה דבר מורכב

כמעט נתקענו בלי מים באמצע המדבר סתם, לא כזה דרמתי, אבל יש כאן סיפור עם מוסר השכל חשוב וכמה מחשבות על הובלת