032. מה אתם עשיתם בחצי שנה האחרונה?

032. מה אתם עשיתם בחצי שנה האחרונה?

אחרי תקופת הכנה אינטנסיבית וארוכה, הגיע היום. צ’ולה ברכב, נפרדתי מהמשפחה, הנעתי והתחלתי להתגלגל. הרבה דברים השתנו במהלך המסע. חכמה של בעל נסיון שהולכת ונצברת. חוזקות וחולשות התבהרו והתגלו, הן והאיזון בתוך ‘משפחת הרישומים‘ (צ’ולה, הרכב, הבלוג ואני) ניווטו את הספינה למחוזות החדשים שהפכו את המסע למה שהיה.

רישומים באהבת הארץ. טויוטה
רגע לפני שהרמתי עוגן, נפרד מאמא.

הבנתי שאחת החוזקות שלי היא החיוך והשיח. השכלתי להאיר פנים ולתקשר עם עוברי האורח במסע. היכולת הזו לגמרי הובילה וזימנה חוויות טובות לאורך הדרך.
הטוטליות, שבה אני רואה חולשה, קיבלה פנים חדשות לאורך הדרך. שבועות ארוכים ואינטנסיביים של טיולים רכובים ורגליים, שבועות אינטנסיביים של הרפתקאות מרגשות! לא השכלתי לעצור ולנוח, לעבד, להרפות. זה הוביל אותי לקריסה אחת לכמה זמן. היה לי קשה לא להסתנוור מכל הריגושים וההרפתקאות. בדיעבד הייתי נוהג אחרת, אבל אני שלם עם ארבעת החודשים האלה, הם הביאו את הלימודים והחוויות שלהם, ואותם אני מוקיר.

רישומים באהבת הארץ. שיטת המקום
ענבל ואלון. דוגמא מצויינת לחיוך שמביא חיוך, דלת פתוחה ולב רחב.

אחרי אותם חודשים, בבדיקה כלכלית שגרתית, הבנתי שאם אמשיך באותה מתכונת אינטנסיבית הכיסים עתידים להתרוקן בקרוב, הרבה לפני שאני מוכן לסיים את המסע! אז החלטתי לשנות את אופי הטיול והחלטתי להתנדב לעבוד, ולטייל תוך כדי.
כך יצא שבעל כורחי נאלצתי לעצור ולהנות מהנאות שלא הצלחתי קודם: להתמסר לחוויה מקומית ואוטנטית. כסטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה אלה היו ימים מרתקים וכל גילוי היה מרגש.

משפחה. תיאטרון הגברת רישומים באהבת הארץ
לעצור ולהיות חלק. זאת פריווילגיה שלא כל אחד זוכה לה. משפחת סולאז’- למפרט, חרשים, ערב פסח.

במשפט אחד אני יכול להגיד שהמסע התעלה על כל דמיון. אבל זה ממש לא מספיק. אפילו לא יספיק אם אגיד שכבר עכשיו (חודש וחצי אחרי) המסע הפך לחלק אינטגרלי מהאופי שלי ומאורחות חיי:

  • הבנות שהבנתי על העולם ועל טבע האדם.
  • הבנות/ מסקנות/ מחשבות שהתגבשו על טיבה (גם כיעורה, אם נהיה כנים) של הארץ ויושביהה.
  • אנשים שהאירו פנים, אירחו וציידו אותי פיזית ובעיקר רוחנית. רבים מהם, לשמחתי הפכו לחלק אינטגרלי בחיים שלי.
  • השתפרתי בלהפוך גם את הנפילות והכשלונות לחוויות שלמדתי מהן וגדלתי.
  • אותן חוזקות וחולשות שהתגלו והתבהרו בסיטואציות קיצוניות וממושכות. שמח עליהן. טוב לדעת והעבודה העצמית לעולם אינה נגמרת.
  • תשוקת הדרכים, שאמנם תמיד הייתה, אבל קיבלה צורה חדשה והשתדרגה בכמה רמות.

אלה מתנות גדולות ואני אסיר תודה עליהן. יש עוד, אבל גם זה לא יספיק כדי לתאר לכם מה שאני מרגיש עכשיו. בשביל לספר ולסכם באמת, אצטרך עוד כמה פוסטים. מי שעוד לא שבע ורוצה לשמוע עוד, מוזמן/ת לכוס קפה או לבוא או להזמין את ההרצאה הבאה.

רישומים באהבת הארץ. עמק יזרעאל. מוחרקא מוחרקה
אסיר תודה.

אסיר תודה לכל האנשים שהיו שם כששאלתי וכשביקשתי. הם רבים מדי כדי לפרט כאן בפוסט הזה. דעו לכם, אנשים יקרים, שלולא המפגשים איתכם, המסע שלי לא היה נראה כמו שהוא נראה ועל כן אני חייב לכם תודה גדולה!

אני ממשיך בדרכי, נוחת בחיים האמיתיים ומתחיל לזוז. אם עוד לא התעדכנתם, בקרוב תשמעו.
תודה שאתם כאן, הבלוג ממשיך לרוץ, יש למה לחכות. ביי בינתיים

רישומים באהבת הארץ טויוטה תירס
ממשיך בדרך. (צילום: נועה בנדלק)
תודה רבה שקראתם אין עליכם!
אשמח לשמוע את דעתכם דרך תגובה בסוף הפוסט. אם בא לכם לפרגן אתם/ן מוזמנים לעשות לייק וגם לשתף אותו בפלטפורמות השונות. אם נפתח לכם התיאבון לעוד תוכן איכותי תרדו עד לסוף הפוסט ושם מחכה לכם עוד חומר איכותי ומקורי במיוחד בשבילכם😎
נתראה בדרכים,רואי שגב
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on linkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים פופולרים
ירושלים בימים אלה

ירושלים בימים אלה

הזוי שירושלים זה אחד המקומות הכי בטוחים בארץ בימים האלה.אבל לא על זה רציתי לכתוב. ישבנו בבית קפה, עדי אשתי ואנימקום שאני מכיר

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה ריקה...חזור לחנות